החלטה בתיק רע"א 10093/04

1.        המבקשת נפגעה בתאונת דרכים. כתוצאה מכך, הוסב לה נזק-גוף קשה, והיא  משותקת בגפיים. במסגרת התביעה שהגישה, נפסקו לה תשלומים תכופים בסכום של 9,000 ש"ח לחודש, למשך שנה, וכן סכום חד-פעמי בסך 150,000 ש"ח, ששולם לחברה המספקת למבקשת שירותי עזרת צד ג' (להלן: החברה). כעבור זמן, הגישה המבקשת בקשה להמשך התשלום התכוף, ולהעמדתו על סך של 30,000 ש"ח לחודש. כמו-כן עתרה לפסוק לה סכום חד-פעמי של 814,391 ש"ח, לכיסוי חוב מצטבר לחברה הנזכרת. בית המשפט ציין, כי המבקשת מעסיקה, בנוסף, שתי מטפלות באופן ישיר.

           בית המשפט המחוזי קבע, כי המבקשת זקוקה לטיפול במהלך כל שעות היממה, ובחלק מהיום ליותר מאשר מטפלת אחת. עם זאת, הבהיר בית המשפט כי משהתייצב מצבה של המבקשת וצרכיה נתבהרו, "היזקקות למטפלים על בסיס שאינו קבוע, אינו מוצדק והמשך צבירת החוב בדרך של העסקה על בסיס שכר לפי שעות, ותביעה להחזר חוב כזה במסגרת תביעה לתשלום תכוף, אינו יכול להיעשות במסגרת הליך זה". בית המשפט הטעים, כי המבקשת מקבלת תקבולים מהמוסד לביטוח לאומי, בסך 12,000 ש"ח לחודש, וכן קצבה חודשית באמצעות קופת חולים לכיסוי מימון הסיעוד, בסכום של 7,850 ש"ח.

           לאור כל אלה, ולאחר שעיין במסמכים ושמע את הטיעונים והעדויות, והתחשב גם בשלב שבו מצוי הדיון בתיק העיקרי, קבע בית המשפט המחוזי כי אין להעלות, בשלב זה, את סכום התשלום התכוף החודשי, וגם אין מקום לפסוק סכום חד-פעמי כמבוקש. בית המשפט הורה על המשך התשלום של 9,000 ש"ח לחודש, לתקופה של שנה נוספת.

2.        מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה מלינה המבקשת על מיעוט התשלום התכוף שנפסק לה. לטענתה, היא זקוקה לשני מטפלים לאורך כל שעות היום, וכן לנהג. עוד היא טוענת, כי הצטברות החוב לחברה עלול להביא להפסקת מתן שירותי הסיעוד למבקשת. המבקשת סבורה כי היה על בית המשפט קמא לבחון בפרוטרוט את צרכיה של המבקשת, העולים, לטענתה, בשיעור ניכר, על הסכומים המשולמים לה. המשיבים, מצדם, מתנגדים לקבלת הבקשה. הם מדגישים, בין היתר, כי עד כה שולמו למבקשת תשלומים תכופים בסכום של למעלה ממיליון ש"ח, זאת בנוסף לסכומים המשולמים לה ממקורות אחרים, כאמור.  

3.        לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, בכפוף לאמור להלן.

           אין ספק, כי מצבה של המבקשת, כפי שהוא עולה מן החומר שבפני, הוא קשה ומצער. יחד עם זאת, עיון בטענות הצדדים אינו מגלה עילה מספקת לסטות מן הכלל הרגיל, לפיו בית משפט זה אינו נוהג להתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת בפסיקת תשלום התכוף. כלל זה יסודו בכך, שהתשלום התכוף בא לאפשר הליך מהיר ופשוט של הושטת סעד זמני, ולא זו בלבד אלא שההכרעה בעניין זה נשענת על ראיות לכאורה (ראו רע"א 7482/04 מדינת ישראל נ' תאופיק כרום, תק-על 2004(3) 3026). יחד עם זאת, סבורני כי בנסיבות המקרה, מן הראוי להורות שסכום התשלום התכוף ייבחן פעם נוספת בתום שישה חודשים, ולא שנים-עשר חודשים, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.

           בכפוף להערה זו, הבקשה נדחית בלא צו להוצאות.

           ניתנה היום, כ"ג בטבת התשס"ה (4.1.2005).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: